צעירה בת 20 מתל אביב יזמה מפגש מיני עם צעיר בן 25 באפליקצייה ייעודית. היא התעקשה להיפגש עמו בביתו באישון לילה, הביאה עמה סמים וקיימה עמו יחסי מין בלילה ובבוקר שלמחרת. כעבור כמה ימים, לאחר שהתברר כי מעשיה נודעו למי שהיה באותה העת בן זוגה ונדרשה לספק לו הסברים, ניסתה לתרץ את נסיבות המפגש עם אותו הצעיר באונס.

בעקבות לחץ שהפעיל עליה מי שהיה בן זוגה בזמן קיום יחסי המין, הגישה אותה צעירה תלונת שווא על תקיפה מינית – ובמשטרה, שם הובן כעבור זמן קצר כי מדובר בטענות מופרכות והזויות, החליטו לסגור את התיק כעבור חודש ימים בלבד.

שנה וחצי חלפה מאז אותו האירוע שטלטל את חייו של הצעיר. הוא היה סמוך ובטוח כי תלונת השווא היא פרשה עגומה שאינה אלא פרק עגום בעברו. אלא שלרוע מזלו ובלי כל הסבר מניח את הדעת (היא עצמה תירצה זאת בכך שראתה סרט ש"עורר" בה את הצורך לעשות כן), בדקה אותה הצעירה את דף הפייסבוק של אותו הצעיר ושלחה הודעות פרטיות, לכל אחד מחבריו, שבהן טענה כי הוא "אנס אותה" והמשיכה והדגישה כי היא מודיעה זאת כדי "להזהיר" מפניו.

לאחר שהשיבה בשלילה על פנייה בכתב אליה, בדרישה כי תפסיק לאלתר את רצח האופי לאותו הצעיר, הגיש הוא תביעה נגדה בסך 300,000 ש"ח בגין הוצאת לשון הרע, פגיעה בפרטיות ונגישה. בשיחה שיזמה הנתבעת עם עו"ד גיא צברי, אמרה כי אף מתנדבות המרכז לנפגעות תקיפה מינית התנערו ממנה והסבירה כי לא הגישה ערר על סגירת התיק במשטרה, שכן המתנדבות והיא עצמה ידעו שאין לכך כל סיכוי.

עובדות אלה לא מנעו מהנתבעת ליזום סיקור עיתונאי של התיק ב"ידיעות אחרונות". לרוע מזלה, סיקור ההליך נותר נאמן לאמת ונראה כי כותרת הידיעה – לא פחות מאשר תוכנה – יש בהם כדי לומר הכל.