לאחר שמיעת ראיות וטענות הצדדים, קבעה כב' השופטת ר' ערקובי כי יש לקבל את תביעת לקוח המשרד ולדחות את התביעה שכנגד. 

בפסק הדין היא מנמקת, בין היתר: "אני קובעת כי יחסי המין היו בהסכמה. אני דוחה את הגרסה העובדתית של הנתבעת לפיה קיום יחסי המין לא היו בהסכמה, או כי הותנו בלבישת קונדום. אני דוחה את הטענה כי התובע פעל בניגוד לרצונה של הנתבעת, ודוחה את הטענה החדשה כי התובע ביצע מעשים בעת שהנתבעת הייתה ישנה באופן שמנע ממנה מתן הסכמה מודעת".

בהמשך פסק הדין, נקבע כי לא עומדת לזכות הנתבעת כל הגנה וכי מה שהניע אותה הייתה הכוונה לפגוע בתובע: "בכתב ההגנה כאמור לעיל טענה הנתבעת כי הפרסום נעשה מתוך רצון ליידע נשים העלולות להכיר את התובע דרך אתר היכרויות ולהיאנס על ידו כבר בדייט הראשון כשלא רצתה שנשים נוספות יפלו במלכודת. נשאלת השאלה, אם אכן כך הם פני הדברים מדוע פרסמה הנתבעת את הפרסומים אף בקרב גברים? (…) נראה בנסיבות המפורטות לעיל באריכות, כי לא החובה המוסרית והחברתית הם שהניעו את הנתבעת לאחר סגירת התיק וכשנה וחצי לאחר שאירעו, לעשות כן. מסקנה מתקבלת יותר היא כי ככל הנראה הפרסומים נעשו לאחר חרטה או אי השלמה עם מעשים אשר אירעו בהסכמה יום לאחר פרידה מחבר אליו חזרה מיד לאחר קרות האירועים. סבורני כי התנהגותה של הנתבעת מאופיינת בהתנהלות אימפולסיבית, רגשית ואמביוולנטית כמפורט לעיל, כשביקשה להצדיק מעשים אשר לא השלימה עימם (…) מכאן, שוכנעתי כי אף הגנת תום הלב לא עומדת לנתבעת כשהנתבעת פעלה מתוך כוננה לפגוע בתובע".

סכום הפיצוי בפסק הדין נקבע על 100,000 ש"ח, מתוך התחשבות בגילה הצעיר של הנתבעת.