אבי דוביצקי, גיא צברי, נתפסו על חם, צייד הפדופילים

פיצוי של 100 אלף ש"ח על שיימינג בפייסבוק ובדיית אונס

פיצוי של 100 אלף ש"ח על שיימינג בפייסבוק ובדיית אונס

לקוח המשרד ספג האשמות שקריות חמורות מצד צעירה שהכיר באפליקציה לאיתור פרטנר למין מזדמן. שנה וחצי אחרי, היא פרסמה בפייסבוק שנאנסה. בית המשפט קיבל את התביעה שהגיש בשמו עו"ד גיא צברי וקבע: לא היה אונס, פרסומי הנתבעת הם לשון הרע. 

 

הרשתות החברתיות הן כלי להחלפה והפצה של רעיונות. כניסתו לחיינו חוללה מהפכה ביכולת לממש את חופש הביטוי, להפיץ מידע ולהביע עמדות ותחושות באופן פומבי, בקרב ציבור נמענים שהקיפו כמעט בלתי מוגבל.

 

עד לא מזמן, הייתה היכולת לבצע פרסום המונים נחלתם של מעטים בלבד: מו"לים עתירי ממון, מקורבים לממשל ואחרים, היו מי שהכתיבו בפועל את סדר היום התקשורתי. הרשתות החברתיות לא רק שברו את המונופול שהיה שמור לחברים באותו מועדון מצומצם, אלא אפשרו לראשונה להגביר את התודעה הציבורית לסוגיות חשובות רבות, שלא זכו לחשיפה בהיקף הראוי בתקשורת הממסדית.

שיימינג, לשון הרע, דיבה, עורך דין גיא צברי

דוגמה לכך היא קמפיין MeToo#, שקיבל תאוצה באוקטובר 2017 והעלה לסדר היום את תופעת האלימות המינית, היקפה וחומרתה. הרשתות החברתיות מילאו תפקיד מכריע בהגברת המודעות לסוגיה: הן אפשרו לקורבנות עבירות מין, לרבות ידוענים, לחשוף בפומבי את מה שעבר עליהם, להפנות אצבע מאשימה לעבר האחראים לכך ולחזק נפגעות ונפגעים אחרים.

שיימינג, לשון הרע, דיבה, עורך דין גיא צברי

למרבה הצער, כוחן הרב של הרשתות החברתיות קורץ לעיתים גם לגורמים שמבקשים לנצלו לרעה. כשעל הכוונת ניצב הנכס היקר ביותר לכל אדם – שמו הטוב – הפגיעה היא רבת עוצמה, כואבת ולעיתים בלתי הפיכה.

בשלהי קיץ 2014 התכתב לקוח המשרד עם צעירה שהכיר באפליקצייה לאיתור פרטנר למין מזדמן, שלימים תיתבע על-ידיו. בין השניים התנהלה שיחה קולחת ורוויית מתח מיני, שבסופה דחקה בו לפגוש אותה עוד באותו הלילה.

לאחר חצות, הגיעו לביתו של התובע וכעבור זמן מה החלו לקיים יחסי מין. הם נרדמו זה לצד זו וכך העבירו את שארית הלילה. השניים הקיצו בשעת בוקר מאוחרת וקיימו מגע מיני נוסף. משם פנה התובע למקום עבודתו, לא לפני שנתן לנתבעת כסף כדי שתיסע לביתה.

החזרה לאקס והתירוצים: כך נולדה עלילת האונס

שנה וחצי לאחר אותו האירוע, דיווחו לתובע חברים ומכרים רבים כי אישה שאינה מוכרת להם פנתה אליהם בפייסבוק והאשימה אותו באונס. חומרת ההאשמות שטפלה עליו וסירובה לחדול מהפצתן לא הותירה לו ברירה, אלא לתבוע אותה בגין הפגיעה האנושה בשמו הטוב ובפרטיותו.

על התביעה, שהגיש עו"ד גיא צברי, בחרה הנתבעת להגיב בהגשתה של תביעה שכנגד, שבה טענה כי לקוח המשרד אנס אותה פעמיים – בלילה שבו הגיעה לביתו ובבוקר שלמחרת.

בבית המשפט התברר, כי ביום שקדם למפגש עם לקוח המשרד, נפרדה הנתבעת ממי שהיה בן זוגה וחזרה אליו יום למחרת שקיימה עם התובע מגע מיני. בעצת בן הזוג, התלוננה הנתבעת במשטרה כי התובע אנס אותה ובחלוף כחודש נסגר התיק מחוסר ראיות. מאוחר יותר, יוחלט לשנות את עילת הסגירה לחוסר אשמה, לא לפני שבמרכז לנפגעות תקיפה מינית המליצו לנתבעת להימנע מהגשת ערר, בהסבר כי אין לה קייס.

פסק הדין: לא היה אונס, הנתבעת ביקשה לפגוע בתובע

פסק הדין: לא היה אונס, הנתבעת ביקשה לפגוע בתובע

לאחר שמיעת ראיות וטענות הצדדים, קבעה כב' השופטת ר' ערקובי כי יש לקבל את תביעת לקוח המשרד ולדחות את התביעה שכנגד. 

בפסק הדין היא מנמקת, בין היתר: "אני קובעת כי יחסי המין היו בהסכמה. אני דוחה את הגרסה העובדתית של הנתבעת לפיה קיום יחסי המין לא היו בהסכמה, או כי הותנו בלבישת קונדום. אני דוחה את הטענה כי התובע פעל בניגוד לרצונה של הנתבעת, ודוחה את הטענה החדשה כי התובע ביצע מעשים בעת שהנתבעת הייתה ישנה באופן שמנע ממנה מתן הסכמה מודעת".

אונס, דיבה, גיא צברי, לשון הרע, שיימינג

בהמשך פסק הדין, נקבע כי לא עומדת לזכות הנתבעת כל הגנה וכי מה שהניע אותה הייתה הכוונה לפגוע בתובע: "בכתב ההגנה כאמור לעיל טענה הנתבעת כי הפרסום נעשה מתוך רצון ליידע נשים העלולות להכיר את התובע דרך אתר היכרויות ולהיאנס על ידו כבר בדייט הראשון כשלא רצתה שנשים נוספות יפלו במלכודת. נשאלת השאלה, אם אכן כך הם פני הדברים מדוע פרסמה הנתבעת את הפרסומים אף בקרב גברים? (…) נראה בנסיבות המפורטות לעיל באריכות, כי לא החובה המוסרית והחברתית הם שהניעו את הנתבעת לאחר סגירת התיק וכשנה וחצי לאחר שאירעו, לעשות כן. מסקנה מתקבלת יותר היא כי ככל הנראה הפרסומים נעשו לאחר חרטה או אי השלמה עם מעשים אשר אירעו בהסכמה יום לאחר פרידה מחבר אליו חזרה מיד לאחר קרות האירועים. סבורני כי התנהגותה של הנתבעת מאופיינת בהתנהלות אימפולסיבית, רגשית ואמביוולנטית כמפורט לעיל, כשביקשה להצדיק מעשים אשר לא השלימה עימם (…) מכאן, שוכנעתי כי אף הגנת תום הלב לא עומדת לנתבעת כשהנתבעת פעלה מתוך כוננה לפגוע בתובע".

סכום הפיצוי בפסק הדין נקבע על 100,000 ש"ח, מתוך התחשבות בגילה הצעיר של הנתבעת.

Share on linkedin
Share on google
Share on twitter
Share on facebook
Share on whatsapp

רח' החשמונאים 119, ת.ד. 50368,
תל אביב 6150301

כאן. בשבילכם.

Call Now Button