דוביצקי, כאמור, מתנכל דרך קבע להומוסקסואלים על רקע נטייתם המינית. הבדותות שהוא מפרסם בעניין חייו האישיים, כאילו הוא נשוי לאישה ואב לילדים, יכולות אולי להסביר את המניע שניצב מאחורי רצונו להשוות בין גייז לבין פדופילים. לדעת מחבר מאמר זה, דוביצקי עצמו משתייך לשתי אותן קבוצות והשנאה העצמית שהוא חש היא המניע לפגיעתו הרעה והאובססיבית. ייתכן שזו גם הסיבה לחקירתו כחשוד בביצוע הרצח בברנוער, שטרם פוענח.
סעיף 3(א)(5) לחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ”ח-1998, קובע כי “הטרדה מינית והתנכלות” הן גם “התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית“.
בתיק המתנהל בימים אלה בבית משפט השלום בפתח תקווה, מתבררת תביעתו של לקוח המשרד אשר נפל קורבן לתקיפה פיזית על רקע היותו הומוסקסואל. את מעשה התקיפה ואת האשמות הסרק בפדופיליה יזם צייד הפדופילים אבי דוביצקי והוציאו לפועל שניים מסייעניו, אשר נתבעים גם הם בגין חלקם באותה מסכת חמורה של אירועים.
מכיוון שאין בפיו כל הגנה, לא טרח דוביצקי להתגונן מפני התביעה וחויב לפצות את לקוח המשרד בסך 2.5 מיליון ש”ח – בגין הטרדה מינית והתנכלות, לשון הרע, פגיעה בפרטיות ותקיפה.
