יותר ויותר גברים ישראלים מוצאים עצמם לאחרונה מושא להכפשות, השמצות והאשמות בפדופיליה מצד עבריין ישראלי נמלט שנקרא בעבר אבי דוביצקי. לא אחת התחוור כי מדובר בהאשמות משוללות יסוד המופנות כלפי אזרחים מן היישוב שלא נחשדו, הואשמו או הורשעו בדבר. שימוש נכון בכלים משפטיים מאפשר להסיר את פרסומי הדיבה של מי שמכנה עצמו "צייד הפדופילים" – אולם בפועל, משתייך לאותה קבוצת אנשים שהוא מתיימר לרדוף.
דוביצקי משקיע את עיקר מאמציו בפגיעה בהומוסקסואלים ובניסיונות ליצור גזירה שווה בינם לבין עברייני מין וסוטים. עם זאת, בין קורבנותיו גם לא מעט הטרוסקסואלים, שבבוקר יום בהיר אחד התעוררו ו"גילו" כי הם פדופילים.
רבים מבין נפגעי אבי דוביצקי אינם מודעים לעובדה, כי האדם הפועל ללא לאות להרוס את חייהם נמלט מישראל בדצמבר 2014 ומעולם לא שב אליה. הם גם אינם יודעים, כי נגד אבי דוביצקי צייד הפדופילים תלויים ועומדים הליכים פליליים ואזרחיים רבים. בעשרות פסקי דין שניתנו נגדו בשנים האחרונות, הוא חויב לפצות במיליונים את ה"פדופילים" יצירי דמיונו שתבעו אותו.
הרקע האישי שהוביל לרדיפה האובססיבית
צייד הפדופילים אינו אלא הומוסקסואל הומופוב, אשר נשוי לגבר הצעיר ממנו בחצי יובל. לאחרונה נפוצו ברשתות החברתיות השונות תמונות שבהן צולם אבי דוביצקי בסיטואציות מעוררות תהיות: צייד הפדופילים מטעם עצמו תועד כשהוא מתהולל בחברת גייז הצעירים ממנו בעשרות רבות של שנים, לרבות קטינים, עת הוא עצמו היה בשנות ה-40 לחייו.
מיד לאחר מנוסתו לארצות הברית שינה דוביצקי את שמו והוא נקרא כיום Roy Miller. בכך אימץ את שם משפחתו של בן זוגו הצעיר, שלו הוא נשוי עוד מ-2011.
אבי דוביצקי איננו מועסק ומשקיע את כל זמנו בצ'טים ובאפליקציות דייטינג, המיועדות בעיקרן לציבור הגייז בישראל. זוהי הפלטפורמה המרכזית שבה מנהל צייד הפדופילים אינספור התכתבויות בעלות אופי מיני. דומה שלא צריך להיות פסיכולוג או פסיכיאטר כדי להבין, כי עיסוק כפייתי זה אינו נובע מ"דאגה" לילדים החיים במדינת ישראל – אלא מהעוררות המינית הנגרמת למי שיוזם התכתבויות העוסקות ביחסים אסורים לכאורה בין קטינים לבין בגירים.
הפתרונות המשפטיים והגשת תביעת לשון הרע
אמצעי יעיל להתמודדות מול ההאשמות בפדופיליה של אבי דוביצקי המתיימר להיות צייד הפדופילים הוא הגשת תביעת לשון הרע נגדו. דוביצקי, כאמור, נמצא בארצות הברית. ב-2019 הסתיימו הליכי פשיטת הרגל שהתנהלו נגדו בישראל לאחר שנמצא כי לא נותרו לו עוד כספים בארץ שעליהם ניתן לשים יד.
בקרוב (סוף 2020-תחילת 2021) צפויים להיפתח נגד דוביצקי הליכים לגבייתם של פסקי הדין הישראלים שניתנו לטובת קורבנותיו בבית המשפט לפשיטת רגל בפלורידה.
סעדים נוספים שניתן לקבל בתביעה אזרחית נגד דוביצקי הם צווי מניעה ועשה ובמקרים המתאימים – צווי איסור פרסום. צווים אלה מחייבים את צייד הפדופילים להסיר כל פרסום קיים נגד התובע ואוסרים עליו להפיץ בעתיד הכפשות ברוח דומה.
בהיותו עבריין, אבי דוביצקי צייד הפדופילים אינו מקיים את צווי בתי המשפט ולעיתים גם מפר אותם בהתרסה, אלא שאין בכך כדי לפגוע ביעילותם: כאשר הווא אינו מקיים את פסקי הדין נגדו, מחויבים צדדים שלישיים הנותנים במה להכפשותיו "להיכנס בנעליו" ולהסיר את התוכן המפר.
דוגמה נוספת ליעילות התביעות האזרחיות היא היכולת להסיר ממנועי החיפוש את שמותיהם של קורבנותיו של דוביצקי ואת ההכפשות שהוא מפרסם נגדם באתריו השונים.
כמו בדוגמה שלעיל בעניין פייסבוק, גם Google פועלת לקיים את הצווים שמפר דוביצקי והיא מסירה מתוצאות החיפוש שלה את הקישורים לפרסומי הדיבה שלו, לאחר הגשת תביעה אזרחית וקבלת פסק דין נגדו.
דוגמה לסעד נוסף שניתן לקבל, במקרים מסוימים, הוא מכוח פקודת בזיון בית המשפט: בשני בתי משפט שונים הוטל על דוביצקי קנס יומי על רקע הפרות של צווים ופסקי דין. במקרה אחד, דן אותו בית משפט השלום בפתח תקווה לעונש מאסר.
מתי הופכות ההשמצות להטרדה מינית?
דוביצקי, כאמור, מתנכל דרך קבע להומוסקסואלים על רקע נטייתם המינית. הבדותות שהוא מפרסם בעניין חייו האישיים, כאילו הוא נשוי לאישה ואב לילדים, יכולות אולי להסביר את המניע שניצב מאחורי רצונו להשוות בין גייז לבין פדופילים. לדעת מחבר מאמר זה, דוביצקי עצמו משתייך לשתי אותן קבוצות והשנאה העצמית שהוא חש היא המניע לפגיעתו הרעה והאובססיבית. ייתכן שזו גם הסיבה לחקירתו כחשוד בביצוע הרצח בברנוער, שטרם פוענח.
סעיף 3(א)(5) לחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998, קובע כי "הטרדה מינית והתנכלות" הן גם "התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית".
בתיק המתנהל בימים אלה בבית משפט השלום בפתח תקווה, מתבררת תביעתו של לקוח המשרד אשר נפל קורבן לתקיפה פיזית על רקע היותו הומוסקסואל. את מעשה התקיפה ואת האשמות הסרק בפדופיליה יזם צייד הפדופילים אבי דוביצקי והוציאו לפועל שניים מסייעניו, אשר נתבעים גם הם בגין חלקם באותה מסכת חמורה של אירועים.
מכיוון שאין בפיו כל הגנה, לא טרח דוביצקי להתגונן מפני התביעה וחויב לפצות את לקוח המשרד בסך 2.5 מיליון ש"ח – בגין הטרדה מינית והתנכלות, לשון הרע, פגיעה בפרטיות ותקיפה.
גם כותב מאמר זה הוטרד מינית על-ידי צייד הפדופילים אבי דוביצקי. בת"א 36517-03-19 חייב אותו בית המשפט המחוזי בתל אביב לפצות את עו"ד גיא צברי בסך 300,000 ש"ח, בין השאר על רקע הטרדה מינית, לשון הרע, פגיעה בפרטיות ועוד.
דוביצקי, כדרכו, ניסה למנוע את פרסום המאמר באיומים שונים, שיובאו כאן כלשונם:
