ידיעות אחרונות וסימה קדמון יפצו את תנועת "אם תרצו" ודוברה ב-125 אלף ש"ח

בית משפט השלום בתל אביב קבע כי "העיתון של המדינה" והפרשנית הפוליטית הבכירה אחראים לשני פרסומי לשון הרע שראו אור ב-2017. פסק הדין כולל ביקורת נוקבת על התנהלותה של קדמון, שלגביה נקבע כי מדובר ב"עיתונאית ותיקה, אשר כשלה בכך שפרסמה עובדות מבלי לפנות למי שברור כי ייפגע מהפרסום… מבקשת להטיל את האחריות לתקלה שנפלה אצלה, על הנפגע".

פסק הדין ניתן בתביעה שהגישו "אם תרצו" ודוברהּ, אודי טנא, באמצעות עו"ד גיא צברי (ת"א 25638-05-17). הפרשה נסובה על האופן שבו סוקרה ב"ידיעות אחרונות" הסערה שחוללה הסדרה "מגידו", ששודרה ב-yes ב-2017 ועסקה בתיעוד חייהם של מחבלים פלסטינים הכלואים בבתי הסוהר בישראל.

בני משפחות שכולות ביקשו להביע את מחאתם על הפניית תקציבים מהמדינה לטובת הפקת הסדרה ופנו לשרת התרבות דאז, מירי רגב, בדרישה לעצור את הזרמת הכספים. ב"ידיעות אחרונות" האשימו כי תנועת "אם תרצו" ודוברה הם העומדים מאחורי המחאה וכי לצורך קידומה, הציגו עצמם כמי שפועלים לכאורה מטעמו של ארגון שמאל רדיקלי, שבין היתר מארגן מדי שנה את "טקס הזיכרון האלטרנטיבי הישראלי-פלסטיני" בערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

שני הפרסומים ראו אור מבלי שנתבקשה תגובת "אם תרצו" והדובר טרם הורדתם לדפוס; האחרון מביניהם כלל מתקפה אישית חריפה של הפרשנית סימה קדמון נגד דובר התנועה, שאותו האשימה ב"המצאה" של "מכתב מדומה" שנשלח לשרה רגב ומתיימר להיות מטעם משפחות שכולות.

"אינני מקבלת טענה זו של הנתבעים, הן באשר לכך שהמכתב הוא מטעם 'אם תרצו' והן באשר לכך שהתובעים יצרו זהות בינם לבין כותבי המכתב, או כי מדובר באי דיוק שאין בו 'דיבה'. לא הוכחה כלל מעורבותה של 'אם תרצו' במכתב", קבעה כב' השופטת הבכירה רונית פינצ'וק-אלט והוסיפה: "נכתב כי בדיקה שערך הפורום העלתה שהמכתב המדומה הוא המצאה. בכך ישנה למצער קביעה שהמכתב הוא מדומה, דבר שאין בו אמת, ושיש בו כדי לבזות את התובעים".

מחיר ההתנערות מאחריות

חלק נכבד מפסק הדין עוסק באופן הסיקור של הפרשה ב"ידיעות אחרונות" וקובע מסקנות נחרצות וחמורות ביחס להתנהלותם של העיתונאים רז שכניק וסימה קדמון.

"מר שכניק לא עשה את הדבר הבסיסי ביותר בנסיבות אלו, והוא לפנות ל'אם תרצו' ולמר טנא ולבקש את תגובתם טרם פרסום הכתבה. מדובר בפעולה בסיסית ומינימאלית שהיה עליו לעשות על מנת שידיעות אחרונות יוכל לטעון לתום לב", קבעה כב' השופטת פינצ'וק-אלט בפסק הדין.

את הביקורת החריפה ביותר בפסק הדין סופגת הפרשנית הפוליטית הבכירה סימה קדמון. בית המשפט התייחס בפירוט להתנהלותה בזמן האירועים הרלוונטיים לתביעה, להתבטאויותיה תוך כדי ניהול המשפט ובמיוחד לניסיונותיה לגלגל את האחריות למה שפרסמה לפתחם של התובעים.

"אשר לפרסום של גב' קדמון, גם את הפעולות שעשה מר שכניק, לא עשתה", קבעה כב' השופטת הבכירה פינצ'וק-אלט. האשמותיה של קדמון כי הפרסום שבגינו נתבעה הוא תוצאה של ניסיון הטעייה שיזמו התובעים, נדחו מכל וכל בפסק הדין: "מדובר בטענה מקוממת. עיתונאית וותיקה, אשר כשלה בכך שפרסמה עובדות מבלי לפנות למי שברור כי ייפגע מהפרסום, ואשר אילו הייתה פונה לקבלת תגובה, הייתה מגלה את הדברים שנעלמו מעיניה, ולא עוד אלא שהעיתון שבו היא עובדת כבר קיבל פנייה של אותם נפגעים מפרסום דומה, ואף נתן לתגובה זו פרסום מסוים, מבקשת להטיל את האחריות לתקלה שנפלה אצלה, על הנפגע, ששם לפניה מכשול. כל זאת במקום לפרסם תיקון כהלכתו, ולקבל את האחריות על התקלה שנפלה אצלה".

עו"ד גיא צברי, שייצג את התובעים, התייחס לפסק הדין ומסר בהודעה לתקשורת: "בית המשפט העביר מסר ברור שלפיו חופש הביטוי אינו יכול לשמש אצטלה לפרסומים פוגעניים החוטאים לאמת, גם כשמושא הסיקור הוא ארגון המקיים פעילות פוליטית. חריצת הדין על דפי העיתון ובכל מדיה אחרת, תוך שלילת הזכות הבסיסית להשמיע את תגובת הנפגע בטרם הפרסום, היא תופעה מגונה שיש לעקור מן השורש. התנהלות זו של 'ידיעות אחרונות' והגב' קדמון היא טעם מרכזי לפיצוי הגבוה שנפסק".

סיקור פסק הדין בכלי התקשורת